חתולי רחוב, המכונים בדרך כלל חתולים קהילתיים או חתולים פראיים במדינה זו, הם חלק מאוד מרוב הקהילות, למרות שאנשים רבים עשויים אפילו לא לשים לב אליהם. חתולים אלה נוטים להתגורר בסמטאות, להסתתר בניקוז שיחים או בסערה, ובאופן כללי נרתעים ממגע אנושי. מספר החתולים הקהילתיים בפריסה ארצית מוערך בכ- 60 מיליון. בהתחשב בכך שהמספר המשוער של חתולי חיות מחמד בארה”ב הוא בין 75 ל -90 מיליון, אני מוצא את המספר הזה גבוה באופן מזעזע.

למרבה המזל, ישנם אנשים אכפתיים שעושים ככל יכולתם כדי להאכיל ולספק שירותי בריאות בסיסיים לחתולים אלה. בין אם מדובר בקבוצה של שכנים שמתאחדים יחד כדי לקבל פראל שכונתי, עוקבים עין קולקטיבית על רווחתה, או שמא זו האישה הקשישה שבקושי יש מספיק כסף כדי להאכיל את עצמה, אך תמיד מצליחה לגרד מספיק יחד עבורה “חתולים חיצוניים”, חתולים פראיים שיש להם תומכים אלה בפינה שלהם הם המזל. יותר מדי אחרים נרדפים כאיום, ומספר הולך וגדל של עיריות מעבירים תקנות לאסור על יצורים חסרי אונים אלה.

רפאלה בילסקי, חברת המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, ישראל, המתמחה בפילוסופיה פוליטית מודרנית, רווחה, מדיניות חברתית ונושא האושר, מטפלת בחתולי רחוב כבר ארבע עשרה שנה. בחתולי הרחוב שלי: אישיותם והתנהגותם החברתית, תפס בילסקי את עולמם של החתולים האלה. הספר מתמקד בקהילה אחת במשך ארבע עשרה שנות התבוננות.

המחבר מתאר את חיי החברה של החתולים, את ההיררכיה הקיימת בקהילה שלהם, מנהיגיהם והתנהגויות חברתיות שונות. היא גם חולקת סיפורים של מעשי חתולים גבורים, החברויות הנפלאות שקיימות בין החתולים הללו, דפוסי האימהות המיוחדים שלהם ועוד.

מצאתי את הספר הזה מרתק בכמה רמות שונות. הכותבת החלה לטפל בקהילה שלה לחתולי רחוב הרבה לפני שמלכודת החזרה נמרחה הייתה נוהג מקובל בישראל, וקריאת חשבונותיה על כמה מהר המושבה גדלה לפני אותה תקופה גורמת לך להבין עד כמה באמת TNR חשוב ויעיל. שמחתי לקרוא שבית המשפט העליון של ישראל הוציא “פסק דין לחתולים” בשנת 2004, הגוזל כי לחתולי הרחוב יש את הזכות לחיות ברחובות וכי אנשים רשאים להאכיל אותם. ארה”ב יכולה רק לחלום על פסק דין כזה.

מצאתי את זה מעניין שהסופר לא היה אדם חתול. היא מעולם לא הייתה בעלת חתול לחיות מחמד בעצמה, אלא שיתפה את חייה עם כמה כלבים. עם זאת, אמה החדירה בה אהבה של כל בעלי החיים, והשניים היו מטפלים בחתולי רחוב יחד כשגרו בתל אביב. “החמלה שהייתה [אמה] לחתולי רחוב כנראה הועברה אלי דרך גנים וחינוך”, כותב בילסקי. הסופרת לא החלה לטפל במושבה שלה של חתולי רחוב עד שאיבדה כלב אהוב בשנת 1993.

אבל מה שבאמת גורם לספר הזה לזרוח הם הסיפורים האישיים. יש את סיפורו של קולומינה, החתול שהעניק השראה לבילסקי לכתוב על החתולים האלה. היא הייתה חברה בדור המייסד של המושבה של בילסקי וחלק מהשכונה במשך למעלה מעשר שנים. היה שם פלאפי, כדור הפרווה האמיץ, וסופי, החתול עם שבע נשמות.

ספר זה מראה לנו שחתולי רחוב הם יותר מסתם צללים אנונימיים האורבים בחושך. זה מדגיש שכל חתול, לא משנה מה הנסיבות שלה יכולות להיות, הוא אינדיבידואל עם נשמה. ובעיקר, הספר הזה הוא סיפור אהבה. “הספר הזה לא נכתב רק כדי לשפר את היחס של החברה לחתולי רחוב”, כותב בילסקי. “זה נכתב בראש ובראשונה בכל ליבי ובמוחי כספר אהבה והערכה.”

חתולי הרחוב של העולם יהיו טובים יותר בגלל הספר הזה.

אינגריד קינג

אולי תאהב:
ראיון עם ג’יימס בואן, מוזיקאי רחוב וסופר חתול רחוב בשם בוב

ביקורת ספרים: חתול רחוב בשם בוב מאת ג’יימס בואן

סקירה: מדריך הצלת החתולים של Alley לניהול חתולי קהילה

«Giveaway: Spirit Essences תרופות הוליסטיות אולטימטיביות
Catpods זוכה גירוד רב-תכליתי זוכה תרמיל »

5 הערות על ביקורת: חתולי הרחוב שלי מאת רפאלה בילסקי

סם אומר:

20 בפברואר 2015 בשעה 14:04

נשמע כמו ספר מרתק! תודה רבה אינגריד. אני הולך להזמין את זה עכשיו ולהמליץ ​​על זה לחברים שלי במקלט החתולים, שם אני מתנדב.

תשובה

פרווה בכל מקום אומר:

20 בפברואר 2015 בשעה 9:04 בבוקר

עוד ספר מצוין להוסיף לרשימת “לקריאה” שלי! אני אשמח אם לארה”ב היה פסק דין של חתולים; זה גורם לי להיות עצוב מאוד ונסער שכל כך הרבה אנשים רוצים לאסור חתלתולים ברחוב. תודה ששיתפת את הספר הנשמע המדהים הזה!

תשובה

רחל אומרת:

20 בפברואר 2015 בשעה 8:09 בבוקר

תודה ששיתפת את זה איתנו אינגריד. אני הולך להזמין את הספר הזה מכיוון שאני כרגע חתול יושב לגברת מקסימה שגרה בירושלים והחזירnull