השתתפתי באימון בחברה ההומנית ביום שני, אז עכשיו מותר לי לקחת את כלבי המקלט לטיולים (כן!). במהלך האימון המנטור שלי ואני עבדנו עם שני כלבים ביישנים במיוחד, וזה היה מאוד מתגמל לראות שהכלבים נעשים מעט יותר נוחים איתנו במשך 45 דקות בערך.

הכלבים הם אחים בני שישה חודשים שהועברו ממקלט במיסיסיפי יחד עם כ -13 כלבים אחרים. הם מתויגים כ”תערובות Basset Hound/Lab Mixes “שנראים נכון רק שיש להם שיער ארוך יותר משני הגזעים. אני לא יודע עליהם שום דבר אחר, אבל אני יכול לדמיין שאולי הם גדלו בסביבת מקלט. מי יודע. לא משנה מה המקרה, הם עכשיו כלבים ביישנים מאוד ומבלים את רוב זמנם עם הצטופפות יחד בחלק האחורי של המלונה שלהם. כשמישהו מתקרב לכלוב שלהם, הם לא יוצאים.

אהבתי את היחס של המנטור שלי, כי נראה שהיא חולקת את דעתי על המצב. הכלבים יצטרכו להתרגל לאנשים. הם יצטרכו לצאת לטיולים. אנחנו לא יכולים לרחם עליהם.

אז, חמושים בהרבה המון פינוקים קופצנים קטנים, ישבנו בכלוב עם הכלבים. אורכו של כלוב שלהם הוא כ- 12 מטר ורוחב 6 מטר (רק מנחש), ויש להם מלונה פלסטית מאחור מלאה בשמיכות. הכלבים בהו בנו קצת כשזרקנו אותם קופצניים, ואז האמיץ יותר מהשניים יצא. אחיה עקב אחריו.

המשכנו להאכיל אותם פינוקים כשגזמנו את הרצועות והרתמות שלהם, אך ברגע שניסינו להוביל אותם החוצה הם שטחו וסירבו לזוז. אז הרמנו אותם וסחבנו אותם על פני המלונות האחרות עם כלבים נובחים. כשהם נמצאים בדשא, הם היו מוכנים לעקוב אחר מסלול פינוקים לחצר המגודרת.

שם, שחררנו אותם, והם שמחו לרוץ ולרחרח בעשב – כלבים שונים לחלוטין. אתה יכול כמעט לראות חלק מהלחץ שלהם צוף משם. הם התגלגלו בעשב, עקבו אחר אפם באסט הקטן, רדפו אחר צעצועים וביקשו פינוקים.

כאשר הובלנו אותם חזרה לכלוב שלהם, למרות שהם קופצים, הם היו מוכנים לעשות את כל ההליכה בעצמם.

קצת התקדמות. יום טוב לגורים.

לאמץ את אחד הגורים